הכרעת דין בתיק תת"ע 4867-11-12

פתח דבר

1.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי מתן זכות להולכת רגל שחצתה במעבר חצייה להשלים את החצייה -  עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         ביום 16.12.12 כפרה הנאשמת בכתב האישום וטענה: "אני הגעתי למעבר החצייה עצרתי והתכוונתי לתת להולכת הרגל לעבור היא סימנה לי עם הראש לעבור", לפיכך התיק נקבע להוכחות ליום 15.1.13.

הנקודות שאינן שנויות במחלוקת

3.         הנאשמת נהגה ברכבה ביום 21.5.12, שעימה נוסע נוסף ,  על גבי רחוב שלמה ופנתה ימינה (ממזרח לצפון) לרחוב שד' ירושלים בתל אביב.  במקום הפניה קיים מעבר חצייה להולכי רגל מרומזר, כך שלפונים ימינה יש מופע אור ירוק כך גם להולכי הרגל. כמו כן אין מחלוקת באשר למקום עמידת השוטר (ע"ת 1) - על גבי רחוב שד' ירושלים.

הנקודות השנויות במחלוקת

4.         אליבא דתביעה הנאשמת ביצעה פניה שהולכת הרגל כבר היתה על מעבר החצייה (הולכת הרגל כבר היתה על הפס הרביעי מבין שמונה פסי המעבר), המשיכה בנסיעתה באופן רצוף ולא אפשרה להולכת הרגל לחצות בבטחה.

5.         אליבא דגרסת הנאשמת, עצרה עצירה מלאה לפני מעבר החצייה וכשקיבלה אור ירוק בכיוונה פנתה ימינה.  על המדרחוב משמאלה עמדה בחורה אשר שוחחה בטלפון וסימנה לה לעבור, הנאשמת החלה לנסוע במהירות נמוכה, עברה את מעבר החצייה ואז עצר אותה השוטר.

פרשת התביעה

6.         מטעם התביעה העיד השוטר רס"ר הנו בסאם שערך את הדו"ח + הסקיצה (ת/1).

העד הקריא, כחקירה ראשית, את ת/1 והסביר אודות הסקיצה שערך.

בהתאם לדו"ח סיפר העד כי עמד ברחוב שד' ירושלים 13 ומשם הבחין בנאשמת המגיעה מרחוב שלמה ופונה ימינה לרחוב שד' ירושלים, ממזרח לצפון, בנסיעה רצופה כאשר לא אפשרה להולכת רגל שהיתה על מעבר החצייה (על פס 4 מתוך 8 פסים) ואשר חצתה מכיוון מערב למזרח לחצות בבטחה.

אור יום , ראות טובה, המעבר נבדק עובר לאכיפה ונמצא תקין, מרומזר ובולט לעין. היה בקשר עין רצוף.

לדברי הנהגת: "נסעתי לאט היה לי ירוק. בפעם השנייה לא היתה על המעבר".

7.         בחקירתו הנגדית עמד השוטר על כך שהבחין בנאשמת, שהמשיכה בנסיעה רצופה ולא נתנה להולכת הרגל לחצות במעבר החצייה - ע' 2, ש' 28.

השוטר עמד על כך שקשר העין שלו היה הן ביחס לנאשמת,

והן ביחס להולכת הרגל - ע' 2,ש' 29-30.

הנאשמת שאלה את השוטר, בחקירה הנגדית, אודות הדו שיח בינה לבין הולכת הרגל, אולם השוטר הכחיש פרט זה באומרו: "לא רשום דברים כאלה..." - ע' 3, ש' 7.

השוטר עמד על כך, בחקירתו הנגדית, שהבחין בהולכת הרגל שכבר היתה על הפס הרביעי, שהינו מחצית ממעבר החציה, "...ואת פנית ימינה והמשכת בנסיעה" - ע' 3, ש' 10-11.